תקציר: שיימינג ברשת אינו עבירה בשם הזה. מבחינה משפטית הוא נבחן לפי חוק איסור לשון הרע, ולעיתים גם לפי חוק הגנת הפרטיות. פרסום שעלול להשפיל אדם, לבזות אותו או לפגוע במשלח ידו מקים עילת תביעה, גם אם הועלה בפוסט אחד ונמחק אחרי שעה. סעיף 7א לחוק מאפשר פיצוי בלי להוכיח נזק כספי, והתקרה מוכפלת כשמוכחת כוונה לפגוע. המכשול האמיתי בשטח הוא בדרך כלל לא המשפט אלא הזיהוי, כי המפרסם אנונימי, והתוכן מתפשט מהר יותר משמסירים אותו.
מה נחשב שיימינג ברשת מבחינה משפטית
המילה שיימינג לא מופיעה בספר החוקים. בית המשפט לא שואל אם מדובר בשיימינג, אלא אם הפרסום עונה על הגדרת לשון הרע.
ההגדרה לפי סעיפים 1 ו-2 לחוק
סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, התשכ”ה-1965 מגדיר לשון הרע כדבר שפרסומו עלול להשפיל אדם בעיני הבריות, לעשותו מטרה לשנאה או ללעג, לבזות אותו בשל מעשים או תכונות המיוחסים לו, או לפגוע במשרתו, בעסקו או במקצועו.
שימו לב למילה עלול. לא צריך להוכיח שמישהו באמת חשב עליכם רע. די בכך שהפרסום מסוגל לגרום לכך.
סעיף 2 מגדיר מהו פרסום, וההגדרה רחבה מאוד. פוסט, סטורי, תגובה, ביקורת בגוגל, הודעה בקבוצה, סרטון בטיקטוק, הכל נכנס. די בכך שהדבר הגיע לאדם אחד זולת הנפגע.
הקו בין ביקורת לגיטימית לבין שיימינג
לא כל פרסום שלילי הוא עוולה. הקו עובר בשלושה מקומות:
- עובדה מול דעה. “השירות היה איטי ולא נהניתי” היא הבעת דעה. “בעל העסק גנב ממני כסף” היא טענה עובדתית, ומי שמפרסם אותה צריך להיות מסוגל להוכיח אותה.
- מידתיות. תלונה על חוויה אחת שונה מקמפיין מתמשך שמטרתו לפגוע בפרנסה.
- אמת ועניין ציבורי. פרסום אמיתי שיש בו עניין לציבור מוגן. פרסום אמיתי שכל מטרתו לבייש אדם פרטי אינו בהכרח מוגן.
כשהשיימינג הוא גם פגיעה בפרטיות
הרבה מקרי שיימינג כוללים גם הפצת תצלום, הקלטה, כתובת או פרט אישי אחר. שם נכנס לתמונה גם חוק הגנת הפרטיות, התשמ”א-1981, ומדובר בעילה נפרדת ונוספת. בפרקטיקה זה משמעותי, כי אפשר לתבוע בשתי עילות במקביל על אותו פרסום.
ארבעה סוגי שיימינג שאנחנו פוגשים בפועל
ההבחנה חשובה, כי כל סוג דורש אסטרטגיה אחרת.
- פוסט או הודעה בקבוצה. חשיפה ממוקדת, לרוב בקהילה שהנפגע חי בתוכה: ועד הורים, קבוצת שכונה, קבוצת מקצוע. דווקא בגלל שהקהל קטן ומוכר, הנזק החברתי גדול. אנשים שיפגשו אתכם מחר ראו את הפרסום. יש כאן דמיון רב ללשון הרע בווטסאפ, שם פירטנו את דיני ההעברה והמחיקה.
- ביקורת שלילית על עסק. ביקורת בגוגל, בפייסבוק או באתר המלצות. הנזק כלכלי ומדיד, ולכן גם הפיצוי נוטה להיות גבוה יותר. המאפיין הייחודי הוא שהפרסום נשאר. פוסט יורד מהפיד תוך יום, ביקורת בפרופיל העסקי מופיעה לכל לקוח עתידי שיחפש אתכם.
- קמפיין מתמשך או אתר ייעודי. הסוג החמור ביותר. כאן לא מדובר בפרסום אחד אלא בהתנהלות שיטתית, לעיתים על רקע סכסוך עסקי או משפחתי קודם. בתי המשפט מתייחסים לכך בחומרה, גם משום שהצטברות הפרסומים מלמדת על כוונה.
- שיימינג בין קטינים. קבוצות כיתה, סטוריז, קבוצות סגורות. יש כאן שאלה נפרדת של אחריות הורים ושל ההליך המתאים. במקרים רבים המערכת החינוכית ופנייה מסודרת לפלטפורמה משיגות תוצאה מהירה יותר מהליך משפטי, ולעיתים עדיף מסלול שאינו תביעה כספית כלל.
מי אחראי: המפרסם, המשתף, המגיב ומנהל הקבוצה
זו הנקודה שהכי מפתיעה אנשים. אחריות בלשון הרע אינה שמורה למי שכתב את המשפט הראשון.
- המפרסם המקורי אחראי לתוכן שכתב.
- מי ששיתף או העביר מבצע פרסום עצמאי משלו. שיתוף אינו מעשה ניטרלי.
- מגיב שמוסיף האשמה חדשה אחראי לתוכן שהוסיף.
- מנהל קבוצה אינו אחראי אוטומטית, אבל התנהלותו לאחר שקיבל פנייה מהנפגע נבחנת. התעלמות מפנייה מפורשת אינה מצב נוח.
48 השעות הראשונות: תיעוד ראיות
הטעות הנפוצה ביותר היא לפנות קודם למפרסם ורק אחר כך לתעד. מחיקה לוקחת שנייה. שחזור לוקח חודשים, ולעיתים אינו אפשרי.
- צלמו מסך מלא, כולל שם המשתמש, התאריך, השעה ומספר התגובות והשיתופים.
- שמרו את הקישור הישיר לפרסום.
- הוסיפו צילום של פרופיל המפרסם.
- תעדו את היקף החשיפה: מספר חברי הקבוצה, מספר הצפיות, מספר השיתופים.
- אספו עדים. אדם שראה את הפרסום ויכול לאשר זאת הוא ראיה.
- תעדו את הנזק בזמן אמת: לקוח שביטל, פגישה שבוטלה, פנייה לא נעימה במקום העבודה.
עדיף תיעוד שיש לו עוגן חיצוני, למשל אישור נוטריוני או קובץ שנשמר בענן עם חותמת זמן, על פני צילום שקיים רק בטלפון.
איך מסירים את התוכן בפועל
הסרה ותביעה הם שני מסלולים נפרדים. אפשר לרוץ בשניהם במקביל, וברוב המקרים זה הנכון.
פנייה לפלטפורמה
לכל רשת יש מנגנון דיווח. ההצלחה תלויה בהתאמה בין הפרסום לבין כללי הקהילה של הפלטפורמה, ולא בשאלה אם מדובר בלשון הרע לפי הדין הישראלי. פרסום שכולל פרט אישי, איום או הסתה יוסר מהר יחסית. האשמה עסקית שנוסחה בזהירות לרוב לא תוסר בערוץ הזה.
שלוש נקודות מעשיות שמשנות את שיעור ההצלחה:
- בחרו את העילה הנכונה בטופס. דיווח על הטרדה או על חשיפת פרטים אישיים נבדק אחרת מדיווח כללי על תוכן פוגעני.
- דווחו על הפרסום, לא על המשתמש. דיווח על חשבון שלם נוטה להיסגר אוטומטית, ואילו דיווח על פריט תוכן ספציפי נבדק לגופו.
- ביקורות עסקיות הן ערוץ נפרד. ביקורת בפרופיל העסקי בגוגל נבדקת מול מדיניות הביקורות, וטענה שהמפרסם מעולם לא היה לקוח היא בדרך כלל הנימוק החזק ביותר.
צו מניעה או צו עשה זמני
כאשר הפרסום ממשיך להתפשט אפשר לפנות לבית המשפט בבקשה דחופה לצו שיאסור המשך פרסום או יורה על הסרה. זה הליך מהיר יחסית, אך הוא דורש תשתית ראייתית טובה כבר בשלב הראשון.
הסרת התוצאה ממנוע החיפוש
לעיתים התוכן כבר הוסר מהאתר אך ממשיך להופיע בתוצאות החיפוש. יש מסלול נפרד לפנייה למנוע החיפוש בבקשה להסיר תוצאה, והוא רלוונטי במיוחד לבעלי מקצוע שהשם שלהם הוא הנכס העיקרי.
המפרסם אנונימי. מה עושים?
זו השאלה שחוזרת אצלנו הכי הרבה, וזה גם המקום שבו הדין הישראלי מאכזב.
ברע”א 4447/07 רמי מור נ’ ברק אי.טי.סי נדרש בית המשפט העליון לשאלה אם אפשר לחייב ספק אינטרנט לחשוף את זהותו של גולש אנונימי שפרסם לשון הרע. התשובה הייתה שלילית. דעת הרוב קבעה שאין בדין הקיים מסגרת מתאימה למתן צו כזה, ושאין זה ראוי שבית המשפט ייצור מנגנון כזה בעצמו בדרך של חקיקה שיפוטית. הכדור הועבר למחוקק.
מאז הונחו הצעות חוק שנועדו להסדיר חשיפת מפרסמים אנונימיים, וחלקן זכו לתמיכה ממשלתית. נכון למועד כתיבת המדריך ההסדר החקיקתי טרם הושלם. לפני נקיטת הליך יש לבדוק את המצב המשפטי העדכני.
מה כן עובד בפועל:
- המסלול הפלילי. פרסום לשון הרע מהווה בנסיבות מסוימות גם עבירה פלילית, וכך גם הטרדה מאיימת. תלונה במשטרה פותחת ערוץ חקירה שיש לו כלים שאין לאזרח.
- זיהוי מתוך התוכן עצמו. ברוב המקרים האנונימיות חלקית. פרטים שרק גורם מסוים יכול היה לדעת, סגנון כתיבה, תזמון, חשבון שמופיע גם בקבוצות אחרות. בפרקטיקה זהו המסלול שמניב הכי הרבה.
- פנייה לפלטפורמה להסרה, שאינה דורשת זיהוי כלל.
- פנייה לגורם מזוהה אחר בשרשרת, למשל מי ששיתף את הפרסום בשמו המלא.
נקודה שחשוב להבין: אנונימיות אינה חסינות. היא מכשול ראייתי, לא הגנה מהותית. ברגע שהזהות מתבררת, ולו כעבור חודשים, העילה עומדת בעינה, וההתיישנות נמנית ממועד הפרסום ולא ממועד הזיהוי.
המסקנה המעשית: כשהפרסום אנונימי, ההסרה ותיעוד הראיות דחופים אפילו יותר, כי הזיהוי עלול לקחת זמן, ובינתיים הראיות נעלמות.
כמה פיצוי אפשר לקבל
סעיף 7א לחוק יוצר מנגנון חריג בדיני הנזיקין: פיצוי ללא הוכחת נזק. אין צורך להראות שאיבדתם כסף.
- סעיף 7א(ב): פיצוי בסיסי ללא הוכחת נזק, עד התקרה הקבועה בחוק. הסכום מתעדכן מעת לעת לפי המדד.
- סעיף 7א(ג): כאשר מוכח שהפרסום נעשה בכוונה לפגוע, התקרה מוכפלת.
- נזק מוכח אינו כלול בתקרה. הפסד הכנסה שניתן להוכיח נתבע בנפרד ובנוסף.
מה משפיע על הסכום בפועל:
- היקף החשיפה. פוסט בקבוצה של 40 איש אינו דומה לפוסט שהגיע לעשרות אלפים.
- חומרת התוכן. ייחוס עבירה פלילית חמור בהרבה מכינוי גנאי.
- זהות הנפגע. פגיעה בבעל מקצוע היא פגיעה מדידה בפרנסה.
- התנהגות המפרסם לאחר הפרסום. מחיקה מהירה והתנצלות מפחיתות. המשך הפצה מחמיר.
- חזרתיות. פרסום בודד אינו דומה לקמפיין.
הרחבה על ראשי הנזק השונים נמצאת במאמר שלנו על סוגי פיצויים בתביעות לשון הרע.
מעבר לכסף, בית המשפט מוסמך להורות גם על צו מניעה, על פרסום התנצלות ועל הסרת התוכן.
איפה תובעים וכמה זמן יש לכם
תביעות קטנות. מסלול מהיר וזול, בלי ייצוג, עד התקרה הקבועה בתקנות. מתאים לפרסום בודד בהיקף חשיפה מוגבל. החיסרון הוא שקשה לנהל בו תיק ראייתי מורכב.
בית משפט השלום. המסלול המתאים לרוב תיקי השיימינג המשמעותיים, ובוודאי כשיש נזק כלכלי מוכח או פרסום מתמשך.
סמכות מקומית. התביעה מוגשת לפי מקום מגורי הנתבע או מקום ביצוע העוולה. ללקוחות מהצפון מדובר בדרך כלל בערכאות באזור נצרת ועפולה. ללקוחות מגוש דן מדובר במחוז תל אביב. למשרד שני סניפים, בעפולה ובבני ברק, ולכן הליווי נעשה מול הערכאה הנכונה בלי נסיעות מיותרות.
התיישנות. תביעה אזרחית בגין לשון הרע היא תביעה נזיקית, וחלה עליה תקופת ההתיישנות הכללית של שבע שנים לפי חוק ההתיישנות, התשי”ח-1958. המניין מתחיל ממועד הפרסום. עם זאת, המתנה ארוכה פוגעת בתיק גם כשהוא לא התיישן, כי הראיות נעלמות והנזק קשה יותר להוכחה.
נתבעתם על שיימינג? ההגנות שהחוק נותן
הצד השני של המשוואה חשוב לא פחות. אדם שפרסם ביקורת אמיתית אינו חסר הגנה.
- הגנת אמת הפרסום (סעיף 14). הפרסום היה אמת והיה בו עניין ציבורי. שני התנאים נדרשים יחד.
- הגנת תום הלב (סעיף 15). כוללת מספר חלופות, בהן הבעת דעה על התנהגות הנפגע בתפקיד ציבורי או מקצועי, ופרסום שנעשה כדי להגן על עניין אישי כשר.
- חזקות תום הלב (סעיף 16). קובעות מתי חזקה על אדם שפעל בתום לב, ומתי החזקה מתהפכת נגדו, למשל כשהפרסום חרג מהנדרש או כשהמפרסם לא נקט אמצעים סבירים לבדוק את האמת.
- התנצלות ותיקון (סעיף 19). בית המשפט רשאי להתחשב לטובת הנתבע בכך שהתנצל, תיקן או הסיר את הפרסום. זה שיקול אמיתי בגובה הפיצוי.
אם קיבלתם מכתב התראה, מחיקה מהירה והתנצלות לרוב עדיפות על התעלמות. התעלמות היא מה שהופך פנייה לתביעה.
מה בדרך כלל לא עובד כהגנה
ארבע טענות שחוזרות שוב ושוב, ובדרך כלל לא מצילות את המפרסם:
- “רק ציטטתי מה שאמרו לי.” חזרה על שמועה היא פרסום עצמאי. מי שמפיץ טענה עובדתית אחראי לה, גם אם לא המציא אותה.
- “זו הייתה קבוצה סגורה.” החוק לא דורש פומביות. די בכך שהדבר הגיע לאדם אחד זולת הנפגע. קבוצה סגורה של 200 איש היא פרסום לכל דבר.
- “מחקתי אחרי שעה.” המחיקה יכולה להפחית את הפיצוי, אך העוולה כבר התגבשה.
- “לא נקבתי בשם.” אם מכלל הנסיבות ברור על מי מדובר, גם פרסום בלי שם מקים עילה. די בכך שחוג המכרים יכול לזהות.
לעומת זאת, מה שכן עוזר לנתבע הוא תיעוד. מי שבדק את העובדות לפני הפרסום, שמר את המקורות ופנה קודם לנפגע, נמצא בעמדה שונה לחלוטין ממי שפרסם מתוך כעס.
שיימינג נגד עסק: ביקורת שלילית מול הכפשה
לבעלי עסקים יש דילמה נוספת. תגובה אגרסיבית לביקורת שלילית עלולה להזיק יותר מהביקורת עצמה.
כלל אצבע: ביקורת שמתארת חוויה סובייקטיבית אינה עילה לתביעה, גם כשהיא לא הוגנת. ביקורת שמייחסת לעסק מעשה פלילי, זיוף, גניבה או סכנה לבריאות היא טענה עובדתית, והנטל להוכיח אותה מוטל על המפרסם.
לפני פנייה לערכאות כדאי לבדוק שלושה דברים: האם מדובר בלקוח אמיתי, האם תגובה עניינית ופומבית יכולה לפתור את זה, והאם הביקורת היא חלק מדפוס. שרשרת ביקורות שליליות שמגיעה מאותו מקור היא סיפור אחר לגמרי. הרחבנו על כך במאמר לשון הרע לבעלי מקצוע.
שיימינג במקום העבודה
מקרה נפרד שראוי לתשומת לב, כי הוא נופל בין שני תחומי דין. עובד שהוכפש בקבוצת הוואטסאפ של הצוות, מנהל שהוצג כמטריד בפוסט של עובד לשעבר, או מעסיק שפרסם את סיבת הפיטורים ברבים. בכל אלה יש רובד של לשון הרע ורובד של דיני עבודה.
שלוש נקודות מעשיות:
- המעסיק עלול להיות אחראי גם למה שעובדיו פרסמו. כשהפרסום נעשה במסגרת התפקיד ובכלים של מקום העבודה, השאלה אינה רק מי כתב, אלא גם מה עשה המעסיק כשנודע לו.
- פרסום סיבת הפיטורים אינו עניין פנימי. הודעה לצוות שמייחסת לעובד גניבה, זיוף או מעילה היא טענה עובדתית שצריך יהיה להוכיח, גם אם היא נאמרה בתוך הארגון.
- הערכאה עשויה להיות אחרת. כשהסכסוך נטוע ביחסי העבודה, ייתכן שהמקום הנכון הוא בית הדין לעבודה ולא בית משפט השלום. זו שאלה שכדאי לברר לפני הגשה, כי הגשה לערכאה הלא נכונה עולה זמן וכסף.
למשרד מחלקת דיני עבודה ומחלקת לשון הרע תחת אותה הנהלה מקצועית, ולכן תיקים כאלה נבחנים משני הכיוונים כבר בפגישה הראשונה.
כמה עולה תביעת שיימינג
שאלה שנשאלת בכל פגישה ראשונה, ומעטים עונים עליה בכנות. יש שלושה רכיבי עלות.
אגרת בית משפט. בתביעה אזרחית רגילה האגרה נגזרת מסכום התביעה, בשיעור של 2.5 אחוזים, ומשולמת בשני חלקים: מחצית בעת ההגשה ומחצית לקראת שלב ההוכחות. יש סכום אגרה מזערי, והוא מתעדכן בתקנות מעת לעת. בתביעות קטנות האגרה נמוכה משמעותית.
שכר טרחת עורך דין. משתנה לפי מורכבות התיק, ולפי השאלה אם נדרשת גם בקשה לסעד זמני. תיק שנפתר במכתב התראה עולה שבריר מתיק שמגיע לשלב הוכחות.
הוצאות נלוות. אישורים נוטריוניים לראיות דיגיטליות, חוות דעת כשנדרשת הוכחת נזק כלכלי, ואגרות נוספות בהליכי ביניים.
מנגד, אם התביעה מתקבלת, בית המשפט מוסמך לחייב את הנתבע בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עורך דין. אם היא נדחית, החיוב עלול לפעול לכיוון ההפוך. זה השיקול המרכזי בהחלטה אם לתבוע, ולא רק גובה הפיצוי האפשרי.
כלל מעשי: כאשר סכום התביעה הריאלי נמוך, ומדובר בפרסום בודד, מסלול תביעות קטנות לרוב כדאי יותר. כאשר יש פגיעה מוכחת בפרנסה, שווה לבנות תיק מלא.
מכתב התראה לפני תביעה: מה הוא עושה ומה לא
ברוב תיקי השיימינג הצעד הראשון אינו כתב תביעה אלא מכתב התראה. הוא זול, מהיר, ובחלק ניכר מהמקרים הוא מסיים את הסיפור.
מה מכתב טוב עושה:
- מזהה במדויק את הפרסום, את מועדו ואת מיקומו, כך שלא תהיה מחלוקת על מה מדובר.
- מסביר מדוע האמירה עובדתית ושקרית, ולא מסתפק בכך שהיא פוגעת.
- דורש פעולות מוגדרות עם לוח זמנים: הסרה, התנצלות באותו מקום, והימנעות מפרסום נוסף.
- שומר על טון ענייני. מכתב מתלהם הופך בעצמו לראיה.
מה מכתב התראה לא עושה: הוא אינו מחייב את הצד השני, ואינו עוצר את התפשטות התוכן. יש גם סיכון ממשי, שהמכתב עצמו יפורסם ויגרום לגל חשיפה נוסף. לכן שולחים אותו רק אחרי שהראיות כבר תועדו, ולא לפני.
אם קיבלתם מכתב כזה, אל תתעלמו ואל תגיבו פומבית. תגובה פומבית היא הדבר שהופך תיק קטן לתיק גדול.
איזה מסלול מתאים לאיזה מקרה
| המצב | המסלול המומלץ ראשון | למה |
|---|---|---|
| פוסט בודד, מפרסם מזוהה, נזק חברתי | מכתב התראה | לרוב מביא להסרה ולהתנצלות בלי הליך |
| ביקורת שקרית על עסק | בקשת הסרה לפלטפורמה במקביל למכתב | ההסרה מצילה את הנזק הכלכלי המתמשך |
| קמפיין מתמשך או אתר ייעודי | בקשה לצו מניעה וכתב תביעה | הנזק מצטבר ומכתב לא יעצור אותו |
| מפרסם אנונימי | הסרה, תיעוד ותלונה במשטרה | אין כיום מנגנון אזרחי פשוט לחשיפת זהות |
| שיימינג בין קטינים | בית הספר והפלטפורמה | הליך משפטי נגד קטין הוא צעד חריג |
| פרסום ישן שממשיך להופיע בגוגל | בקשת הסרת תוצאה ממנוע החיפוש | לעיתים התוכן כבר ירד והבעיה היא התוצאה |
שאלות ותשובות
קיללו אותי בפוסט. זה נחשב שיימינג שאפשר לתבוע עליו?
קללה בפני עצמה לא תמיד מקימה עילה. בתי המשפט מבחינים בין גידוף בוטה בעימות חד פעמי לבין פרסום שמייחס לאדם מעשים או תכונות מבזים. ככל שהפרסום ממוקד, פומבי וחוזר, כך העילה חזקה יותר.
הפוסט נמחק אחרי שעתיים. עדיין אפשר לתבוע?
כן. העוולה מתגבשת במועד הפרסום ולא במועד המחיקה. מחיקה מהירה עשויה להפחית את הפיצוי, אך אינה מבטלת את העילה. התנאי הוא שיש בידיכם ראיה לפרסום.
מישהו רק שיתף. הוא אחראי?
שיתוף הוא פרסום עצמאי. מי ששיתף חשוף לתביעה בגין השיתוף שלו, גם אם לא כתב מילה משלו.
אני לא יודע מי כתב. יש טעם להתחיל?
יש. מתחילים מהסרה ומתיעוד, ובמקביל בוחנים זיהוי מתוך התוכן ומסלול פלילי. חשוב לדעת שהדין הישראלי אינו מספק כיום מנגנון אזרחי פשוט לחשיפת גולש אנונימי.
כמה זמן לוקח תיק כזה?
הליך הסרה יכול להסתיים בימים. בקשה לצו זמני נדונה בדרך כלל במהירות. תביעה כספית מלאה נמשכת לרוב בין שנה לשנתיים, בהתאם לעומס הערכאה ולמורכבות הראיות.
אפשר לתבוע בתביעות קטנות ולחסוך עורך דין?
אפשר, וזה מתאים לפרסום בודד בהיקף מוגבל. כשמדובר בפגיעה בפרנסה, בקמפיין מתמשך או בנתבע מיוצג, המסלול הזה לרוב לא משרת את הנפגע.
כמה עולה להגיש תביעת שיימינג?
העלות מורכבת מאגרת בית משפט הנגזרת מסכום התביעה, משכר טרחה ומהוצאות נלוות. תיק שנסגר במכתב התראה עולה שבריר מתיק שמגיע להוכחות. אם התביעה מתקבלת, בית המשפט מוסמך לחייב את הנתבע בהוצאות ובשכר טרחה.
פרסמו עליי בקבוצת העבודה. את מי תובעים?
ראשית את מי שפרסם. במקרים שבהם הפרסום נעשה במסגרת התפקיד או בכלים של מקום העבודה, ייתכן שגם המעסיק חשוף, במיוחד אם נודע לו והוא לא פעל. כשהסכסוך נטוע ביחסי העבודה יש לבדוק אם הערכאה הנכונה היא בית הדין לעבודה.
מה עושים כשהשיימינג הוא בין ילדים?
קודם כל פונים לבית הספר ולפלטפורמה. במקרים חמורים יש מקום לתלונה ולבחינת אחריות ההורים. תביעה כספית נגד קטין היא צעד חריג, ולא תמיד הכלי הנכון.
המפרסם התנצל. זה סוגר את העניין?
לא בהכרח, אבל זה משמעותי. סעיף 19 לחוק מאפשר לבית המשפט להתחשב בהתנצלות, בתיקון ובהסרה בעת קביעת הפיצוי.
אפשר לתבוע גם את הפלטפורמה עצמה?
זו סוגיה מורכבת, והתשובה תלויה בשאלה אם הפלטפורמה קיבלה הודעה ולא פעלה, ובמעמדה ביחס לפרסום. ברוב המקרים המסלול המעשי מול הפלטפורמה הוא בקשת הסרה ולא תביעה.
יש לי רק צילום מסך. זה מספיק כראיה?
צילום מסך הוא ראיה, אך הוא ניתן לתקיפה. ככל שיש בידיכם גם את הקישור, עדים ותיעוד של היקף החשיפה, התיק חזק יותר.
הצעד הבא
אם פרסמו עליכם תוכן פוגעני ברשת, סדר הפעולות חשוב: לתעד, להסיר, ורק אז להחליט על הליך. פנייה מוקדמת לייעוץ חוסכת את הטעות הנפוצה ביותר, שהיא תגובה פומבית שמרחיבה את החשיפה במקום לצמצם אותה.
מחלקת לשון הרע במשרד עורכי הדין יריב ואקנין מלווה נפגעים ונתבעים כאחד, בשני הסניפים, בעפולה ובבני ברק. לפרטים נוספים ראו את עמוד לשון הרע, את המדריך לשון הרע בווטסאפ ואת המאמר תביעות לשון הרע שלב אחר שלב.
המידע במאמר זה כללי בלבד, מתייחס למצב המשפטי במועד הכתיבה, ואינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו. כל מקרה נבחן לגופו.
