ענייני צוואות, ירושות ועיזבונות הם עניינים מורכבים למדי, גם כאשר, לכאורה, הם פשוטים. זאת, מאחר ומעורבות בהם המון אמוציות ורגשות, המון ענייני משפחה קטנים ומטרידים צפים ועולים, וכל הכעסים הקטנים עשויים להפוך את ההליכים עצמם למאתגרים למדי להתמודדות ולטיפול. אולם, מעבר לפן הרגשי המובן מאליו, לעיתים, ישנן מורכבויות אובייקטיביות שאף הן, עלולות לסבך, עוד יותר, את אותם העניינים המורכבים-ממילא. אחד מהעניינים הללו הוא צוואה של אדם שלא התגורר בישראל, או, אפילו מורכב יותר – צוואה שהנכסים המורשים במסגרתה אינם נמצאים בישראל. מדוע העניין מורכב כל כך?
מספר דברים אותם חשוב לדעת בנוגע לצוואה מסוג זה
במסגרת ההליך למתן צו קיום לצוואה כשהאדם המוריש התגורר או נפטר מחוץ לגבולות ישראל, בית המשפט ידרוש לקבל חוו"ד הנוגעת לדינים הנהוגים במקום שבו גר המנוח או נפטר. לרוב, זו גם תהיה המדינה שבה נערכה הצוואה, בהתאם לחוקים המקומיים הנהוגים במדינה הזרה, ולכן, פערים והבדלים קיימים בין שיטות משפט הנהוגים במדינות שונות בעולם, ישפיעו באופן הישיר, הן על הצוואה-עצמה והן על האופן שבו עתיד להיות מחולק עיזבונו של המוריש.
השוני שבין שיטות משפט במדינות שונות
שיטת המשפט הנקוטה בישראל היא ה-Common Law, כלומר – המשפט המקובל, השיטה האנגלית, אותה הנחילה בריטניה לכל המדינות בהן שרר שלטונה. במרכזה של שיטה האנגלית זו מצויה הגישה שמעניקה משקל רב לחופש הפרט. ולכן, בהתאם לשיטה זו רשאי כל אדם, באופן מוחלט, לחלק, כאוות נפשו ובהתאם לרצונו, את כלל רכושו. למעט המגבלות המסוימות שמטרתן לוודא כי האדם המוריש כשיר, מודע למעשיו וכד', לא חלות שום מגבלות על האדם להוריש את רכושו על פי רצונו. במדינות שבהן נקוטה שיטת המשפט הקונטיננטלי, הגישה שונה בתכלית השינוי, שכן, במדינות אלו, מושם דגש חזק על הורשת הרכוש ל"יורשים ההכרחיים", כלומר, שארי בשרו הקרובים של האדם – בן או בת הזוג של המנוח/ה וילדיו. מצב, שבפועל, מצמצם את החופש של האדם המוריש בנוגע ליורשים את רכושו. במדינות בהן נקוטה שיטת משפט זו (כדוגמת מדינות בדרום אמריקה), משוריין אחוז הרכוש הספציפי שאותו על האדם להוריש ליורשיו ההכרחיים. על אף, שמפעם לפעם, במדינות הללו נערכים תיקונים מינוריים בחוקים, העיקרון נותר זהה ואחוז מסוים מהרכוש המורש תמיד ישוריין לטובת היורשים ההכרחיים.
שוב לדעת!
כאשר מגישים בגבולות מדינת ישראל בקשה לצו קיומה של צוואה אשר נערכה בחו״ל, תידרש גם חוות דעת הנוגעת לדין הרלוונטי של המדינה שבה נערכה הצוואה המדוברת. במסגרת חוות דעת זו, יינתן מענה לשתי שאלות – מהי עמדת החוק במדינה בנוגע לצורתה ולתוכנה של הצוואה ומהי עמדת החוק במדינה לגבי רכוש אותו הותיר אדם מחוץ לגבולותיה (זאת, מאחר וקיימות מדינות כדוגמת ארגנטינה, שבה, הדין הקובע הוא החוק הארגנטינאי, בלא קשר למקום הימצאו של הרכוש, כלומר, גם כאשר הרכוש נמצא מחוץ לגבולות ארגנטינה).